כל סוף הוא התחלה חדשה

אז זהו חברים, המנחה שלנו נוסע ליפן והקמפיין מסתיים לאחר שש מפגשים,
הדמויות הגיעו לעיר הבירה של שבט האריה שם נדרשו להתחבר יחדיו (כולם) ולנסוע לעבר איום חדש שבא מהאופק ובכך לאחד מחדש את אנשי הארץ והשבטים השסועים.

הדמויות יצאו בשריון זהב אדיר, חרב רבת הוד וקשרי חברות רבים - יחד הם רכבו לעבר האופק

סוף ?

מבחן החברות

ובכן, עזבנו את גיבורינו בפעם האחרונה כאשר הסמוראים לשבט הקריין הוכנסו למתקן כליאה, הסמוראים לשבט האריה והענפה שלכו שני מכתבים שבחלקם עלומים וקיבלו תשובה עלומה חלקית כמו כן (אשמח אם השחקנים יוכלו לפרט בעצמם את המכתבים והתשובות).
בכל מקרה על הדמות של אסף נפקד לחזור לשבט האריה מידית (וכנראה למות) ועל הדמות של גדעון נפקד להמשיך ללוות את דמותו של אסף עד שהוא רואה סימן לחוסר כבוד.

החבורה מתפצלת כאשר הדמות של מאיומי, הדמות של אסף ושל גדעון נפגשים בקבוצת בנדיטים חסרי כבוד בדרכם לשבט האריה- קרב בו הישיבה הדוממת של מאיומי על סוסו עזרה יותר מכל הנפת חרב שרק יכל להציע והבנדיטים השורדים בורחים עם הזנב בין הרגליים.
עם זאת הדמות של עמית ושל נורית נעה עם זאת ניסו למצוא שריד כול שהוא של תומאה מאדמות הצל בסמוראי שערף את ראש הסמוראי משבט האריה אך ללא הצלחה. שני הדמויות שלכו מכתב פרידה לדמותו של אסף ולאחר פנו לעבר הים, לעבר המטרות הגדולות של הדמויות שלהם אך באמצע הדרך מחליטים להסב לאחור ולמצוא מחדש את דמותו של אסף ולעזור לו.

כל החבורה נפגשת מחדש בעיר של שבט העקרב בו דמותו של אסף מתחבתת אם לבגוד באמונו וחוקי הבושידו של ידידו משבט האריה (דמותו של גדעון) ובמקביל הדמות של נורית חושבת כיצד תוכל ללכת לעיר של שבט האריה ושם לחתוף (בהסכמה) את בני משפחתו של אסף.

לבסוף החבורה מתפצלת פעם נוספת (הדמות של גדעון ואסף יוצאים באיחור לעבר העיר בעוד הדמות של נורית\ עמית\ שלי יוצאות באותו ערב כדי להשיגן).

שני ציטטים יפים שאני רוצה להזכיר הם :
''גבולות רבים בעולם מקורם באשליה, אשליה שהיא המקור לרוב הסבל שבעולם'' מאיומי
''אך אם נפנה חזרה לאחור, יתכן ולא נמצא שוב את הים'' נאגוואשי

מילים חדות מכל חרב

זאת הייתה פגישה יוצאת מגדר הרגיל בכך שלא היה בה קרב חרבות יחיד ומצד שני נערכו בה כמה מהקרבות היותר מסוכנים והיותר מרהיבים.

המשחק התחיל בכך שחבורת הסמוראים (ויסלחו לי מי שלא מחשיב נזיר כסמוראי) לעיר הבירה של שבט הסרטן שעל גבולות הצל, התארחנו במבצר גדול מאוד ועמדנו להיפגש עם הגיבור הגדול ביותר בשבט הסרטן (מפחיד ומרגש מבחינת רוב החבורה).

בתוך החדר נערך הקרב הראשון, כלומר קרב של מילים שהתחיל משום שדמותו של אסף רצתה לדבר על תוכניותיו אך חשדה בדמותו של גדעון. הקרב התחיל לאחר שדמותו של עמית הבחינה בכך שדמותו של אסף מדברת בקול גבוהה מידי לחדר קטן מידי (שבו אנשים שבעיתית לחשוף בפניהם סודות לפי נקודת מבטו של אדונו).

-אוזניים לקוטל ... (קרי – לא להעליב ישירות את הסמוראי משבט האריה בריגול :)
-אז מה תוכניותך ? (קרי – למה אתה עדין מלווה אותי במסע שלי ?)
-אני חושב שבינתיים דרכינו זהות וכל עוד מוטב לשנינו המצב, כדי שיישאר כך (קרי – אני לא אגיד לך שקר אך גם לא אמת, תשובה אפורה מפיו של אדם שתפקידו לא בהיר)
-דרכינו אכן זהות כל עוד שכל אחד מאיתנו ידע את תפקידו מקומו (קרי – בסדר.. אבל ...)

השיחה השנייה התנהלה למול הגיבור הגדול של שבט הסרטן אשר הפגין חוסר באתיקת למול משרתיו, מבטים יודעי דבר ואפלים בין הגיבור לדמות של גדעון ובכלליות רצון מתלהב יתר על המידה לעזור לחבורה הנחמדה (גם פקיד בינוני במעלה היה יכול לעשות את זה ) .

אני חושב שהמשפט הכי טוב לתיאור המבט של הגיבור הוא אחד שנאמר מחוץ למשחק :
''הסרטן יודע את החרא, הוא מריח וחי בו כל הזמן''

חשוב לא לשכוח את מסעה של הדמות של נורית בחיפוש אחר המורה הדגול שלה שנעלם באדמות הצל לפני שנים רבות., מסע שלא התבהר (ככל הנראה) לאחר השיחה עם העוזר של הגיבור בשעת לילה מאוחרת .

החבורה צריכה כזכור לברר מחלוקת בין שבט העגור לאריה, מתברר שאחד מהאריות ירה חץ בגבו של סמוראי משבט העגור במהלך קרב מחוץ לטירה. האריה טוענים שזה טעות (כשהסרטן מצדדים בכך שיתכן וזאת הייתה טעות) בעוד שאנשי העגור טוענים שהדבר לא היה מקרי.

הדיון מסתבך כשמתברר כששבט האריה מבין ומקבל שהיה טעות ושיש להעניש את החייל – בכל עונש, חוץ ממוות, שהוא העונש המדויק שרוצים האנשים משבט העגור.

גם במקרה זה התנהלו שני קרבות דיפלומטים כשלדמותו של גדעון אין בכלל סמכות לחקור ולפקוד מה שקצת הפריע למהלכים אבל בכלליות שני הדמויות יצאו עם ההבנה שהצד שלו צודק :)
מיומי עזר באחד מהדיונים (הוא התלווה לדמותו של אסף) בכך שהשתמש בכוח מיוחד המגביר תכונות את אנשים אחרים ושל עצמו. הכוח נובע מחידה ומתפיסה של המציאות בצורה אחרת – ''אף חץ לא נורה מהאפלה ואף מוות איננו מקרי'' .

משום הרצון של אנשי הקבוצה לצאת למשימת שטח עם הסמוראים כדי שיוכלו למנוע קרב אפשרי אך גם לצפות על הכול הם ציפו למבחן בבוקר של יום המחרת והלכו לישון.
בנקודה זאת אני חייב לציין שקצת שיניתי את הדמות שלי (מיומי , להזכיר) אך לא לזאת התכוונתי שבמעשה היא גם הפכה לדמות קצת מפוקפקת מבחינת הבושידו – היא הציעה לעקוב אחרי אנשי השבט (לא מכובד), לברר את הגרסאות שלהם (להעיד שהם משקרים) ואף יצאה לשותתות עצמאית במבצר כדי לשמוע דברים ... :) אבל זה באמת לא רציני .

סצנת הסיום הייתה אחד מהדברים הסוערים ביותר במשחק כולו כשאר הסמוראים הראשיים משבט האריה ועגור רבו ריב מכוער (לא שותפים כביסה מלוכלכת בחוץ !) בצורה לא דיפלומטית מידי . כשהסמוראי משבט האריה אמר לבסוף – אתה משקר ! -- , דבר שהתלווה בדממה של שנייה אחת ואז הראש שלו נערף באבחת חרב בודדת של העגור. פעולה זאת התלוותה בדממה יותר ארוכה מהקודמת ומיד לאחר מכן החלה התקהלות של אנשים משני השבטים בחרבות שלופות . למזלו של דמותו של אסף (ולמזל של משפחתו) לא נגרר קרב פיזי נוסף בכך שלוחמים משבט הסרטן עצרו את הניצים וכלאו את המנהיג משבט העגור.

והמילים, החדות מכל חרב שנשארו באוויר הן – מה לעזאזל עושים עכשיו ?!?!